וידוי דברים בפני תלמיד חכם

עודכן ב: 8 ספט 2019

וידוי דברים בפני תלמיד חכם - הרב אליהו עטייה שליט"א

וידוי דברים בפני תלמיד חכם האמת

א. בליקוטי מוהר"ן (קמא, תורה ד' אות ז') איתא: שהתלמיד חכם שעושים בפניו וידוי דברים הוא תלמיד חכם בבחינת משה, שהוא גם הת"ח הכי גדול וגם הבעל ענוה הכי גדול. וזה נלמד מב' פסוקים: כתיב (משלי טז:יד) "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" - היינו שכפרת העוונות היא דוקא ע"י וידוי דברים בפני תלמיד חכם, [ויש להוסיף ולרמוז דסופי תיבות "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" - הוא משה, כמבואר שם בתורה שרק ת"ח בבחי' משה הוא זה שראוי לכך]. והפסוק השני (מיכה ז:יח) "וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית" - מי שמשים עצמו כשירים - דהיינו שהוא עניו, הוא זה שיכול לכפר ע"י וידוי דברים. ובחינה זו היתה במשה, כדכתיב (במדבר יב:יג) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד".

עוד כתב שם רבינו (באות ה') וז"ל: ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל לב:כז) "וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם חקוקה עַל עַצְמוֹתָם", וכל עבירה יש לה צירוף אותיות. וכשעבר איזה עבירה, אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו. ועל ידי זה מכניס בחי' הדיבור של הלאו הזה שעבר, בתוך הטומאה, (פי', כל לאו שכתוב בתורה כגון הלאו ד"לא תגנוב", אם ח"ו הוא עובר על הלאו הוא הופך את התיבות הללו לשֵם טומאה, ונחקק השם הרע הזה על עצמותיו). היינו שמכניס בחי' מלכות (שהוא הדיבור), שהוא בחי' "דבר אחד לדור" (פי', המלך נקרא "דַּבָּר", והוא לשון דיבור. ומזה לומד רבינו שספירת המלכות היא לשון דיבור בה הוא פוגם ח"ו), והוא מכניס אותה בתוך העכו"ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם עבר על דיבור של הלאו (שמות כ:ג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". אזי מחריב הצירוף הטוב של הדיבור, ובונה צירוף רע, ונחקק הצירוף הזה על עצמותיו, ונוקם בו. כמו שכתוב (ירמיהו ה:כה) "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה", וכתיב (תהלים לד:כב) "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה". ועל ידי וידוי דברים, יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדיבור של הוידוי. כי הדיבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב (שם לה:י) "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה". ומחריב הבנין והצירוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדושה, עכ"ל.

ע"י עבירה פוגמים בתורה לעשות צירופים רעים


ב. והביאור בענין זה שהוצאת שמות הטומאה הנחקקים ע"י העוונות, הוא דוקא ע"י וידוי דברים בפני תלמיד חכם, הוא כפי מה שכתב רבינו בלקוטי מוהר"ן (קמא, תורה ק"א) וז"ל: וכשאדם עובר עבירה ח"ו, אז העבירה והעון נחקק על עצמותיו, כמו שכתוב "וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם חקוקה עַל עַצְמוֹתָם". ואי אפשר לו לצאת מזה, כי אם ע"י התורה, שהיא בחי' אנפין נהירין - שהיא ההיפך מכל התאוות והמידות, שהם בחי' אנפין חשוכין, שמשם נמשכין כל העבירות ח"ו. כי צריך האדם להתייגע בתורה ולהמית עצמו עליה, כשארז"ל (ברכות סג:) על פסוק (במדבר יט:יד) "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל", אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה - דהיינו עצמיותו, שהם בחי' המידות רעות והתאוות רעות, שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ"ל. כי צריך להתייגע בתורה עד שיזכה להבין אותה, דהיינו שיצא מבחי' אנפין חשוכין, שהם בחי' חשכות והסתרת הידיעה, לבחי' אנפין נהירין, שהם בחי' ידיעת והשגת התורה, עכ"ל.

ומבואר שרק ע"י כח התורה אפשר להוציא את הצירופים הרעים שנעשים בעבירה. כי ע"י העבירה הוא פוגם בתורה, כי את הפסוק בעצמו שכתוב בתורה, הוא מקלקל והופך את תיבות הפסוק הללו לצירופים אחרים מהצירופים שבהם נכתב הפסוק, והצירופים הללו הם שמות טומאה. ונמצא שהפגם בכל עבירה ועבירה, הוא פגם בתורה הקדושה בעצמה.


כיצד הוידוי דברים דוקא בפני תלמיד חכם

ג. והנה בגמ' בקידושין (סוף דף לב:), איתא: רב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר (שמות יג:כא) "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (פי', וחזינן שמחל ה' ית' על כבודו ללכת לפני עם ישראל. ומקשה הגמ': אמר רבא הכי השתא, התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא - מחיל ליה ליקריה, (פי', כיון שהעולם שלו והתורה שלו - יש לו את הזכות והכח למחול עליה), הכא (בת"ח) תורה דיליה היא (בתמיה, ואיך יכול למחול עליה). הדר אמר רבא, אין תורה דיליה היא, דכתיב (תהלים א:ב) "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה", ע"כ. ומבואר שהתורה היא של התלמיד חכם עד שיכול למחול על כבודו, ואין זה נקרא שהוא מבזה את התורה, כי התורה היא שלו.

ועתה מובן עפ"ז ענין וידוי דברים בפני תלמיד חכם דוקא, דכיון שנתן להם הקב"ה את כח התורה, עד שהיא נקראת תורה שלהם כדכתיב "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה" - אזי כשיש חס ושלום פגם בתורה, יש לתלמיד חכם כח לתקן אותו. וכיצד הוא מתקן אותו, שכשהוא שומע בוידוי של האדם לפניו את העבירה שעשה האדם, ומבין בזה את הצירוף הרע שנעשה מחמת העבירה, איך שהפיל דברי תורה אל מקום הטומאה, אזי בזה שהתלמיד חכם למד את התורה הזו בקדושה וטהרה, הוא יכול להחזיר חזרה את הצירוף הרע, להיות שוב פסוק של תורה שכולו שמות קודש.


הרב אליהו עטייה - השם אוהב אותך גם אחרי החטא !




המעשה עם הבעל שם טוב בענין וידוי דברים

ד. ובזה יובן המעשה הנורא שסיפר רבינו על הבעש"ט (הובא בחיי מוהר"ן אות נ"ח), וז"ל: מעשה באיש אחד מאנשי הבעש"ט ז"ל שהיה חולה ונחלש מאוד, ושלח איש אחד להבעש"ט ז"ל שיבקש את הבעש"ט ז"ל שיסע אליו - הינו שהבעש"ט ז"ל יסע להחולה, וכן הוה. ובא האיש השליח הנ"ל להבעש"ט ז"ל, וסיפר לו כל הנ"ל, שזה האיש הוא חולה, ושביקש ממנו שיסע אליו. ונסע אליו הבעש"ט ז"ל.

בדרך שאל האיש השליח להבעש"ט ז"ל, איך ששמעתי מכם שכשאדם עושה תשובה שלמה בודאי לא ימות קודם זמנו. וזה האיש החולה כמדומה שעשה תשובה שלימה באמת, והוא איש כשר באמת, ועדיין לא בא בימים כל כך, ומפני מה לא יתרפא מחוליו. והשיב הבעש"ט ז"ל להשליח, אמת כך אמרתי ובודאי כן הוא, וזה האיש החולה הנ"ל ג"כ עשה תשובה שלימה באמת על כל חטאיו. וזה שלא נתרפא עדיין, הוא מחמת שלא התוודה חטאיו לפני צדיק אמתי, וזה שאני נוסע אליו בכדי שיתוודה, ובאם שיתוודה לפני תיכף יתרפא, ובאם שלא ירצה להתוודות לפני, תיכף יכבד עליו חוליו ויתחיל לצעוק אוי ואבוי על כל איבריו וידיו ורגליו וימות. כי באמת בעולמות עליונים היינו בב"ד של מעלה אין עליו שום חטא ועבירה כלל, כי עשה תשובה שלימה על כל החטאים כמו שצריכין לעשות, ואחר הסתלקותו לא יהיה לקליפות והחיצונים שום אחיזה בו, כי כבר תיקן כל מה שפגם. ובאם שיתוודה לפני, אזי תיכף יתרפא, ובאם שלא יתוודה, אזי יש עוד כח לחיצונים שינקמו בו בעולם הזה בכל גופו ואיבריו עד שימות.

וכן הוה, שבא אליו הבעש"ט ז"ל ואמר להחולה בזה הלשון: אמור מה שאתה יודע, והקב"ה יודע ואני יודע ג"כ, היינו שיתוודה לפניו כל החטאים. ואמר לו כך שלשה פעמים, ולא רצה לומר. ותיכף התחיל לצעוק אוי ואבוי על גודל כאב כל איבריו וצעק בתמרורים בפרוטרוט על כאב כל איבר ואיבר מאיבריו, כי התחילו להישבר שקורין "ברעכין" כל עצמותיו של כל איבר ואיבר, וצעק כך מתוך חוליו איזה זמן עד שמת כמו שאמר הבעש"ט ז"ל, עכ"ל.

והנה כפי דברי רבינו במאמר דילן מובן היטב, כי העבירות נחקקים בצירופים רעים על עצמות האדם ה' ירחם, וזהו החולי ברעכין הנ"ל שמשבר את העצמות - מחמת הצירופים הרעים של העבירות שנחקקים על עצמות האדם, ורק ע"י וידוי דברים לפני תלמיד חכם האמת, יש לו כח להוציא ולהפוך את הצירופים הרעים הנ"ל חזרה לתורה, ובזה יתכפר לאדם עוונו.

להוציא מדעת הכופרים - עפר לפומייהו

ה. והנה שמועה שמעתי, וידברו בפיהם ובלשונם כיזבו, לומר שוידוי דברים בפני תלמיד חכם הוא עבודה זרה חס ושלום, עפר רותח יוצק לפיהם. וכל זה בא להם מחמת גאוותם, שאף שלא למדו ולא יד להם כלל בתורת הח"ן, ובכל אופן נוטלים עטרה לראשם, להתגדר ולהתגדל למען להיות להם לשם, ואינו להם אלא לחרפות.

והנה קודם שאבוא לבאר איזה ביאור כדי להוציא משטותם, כי שופר להם בפיהם, ותופסים את תלמידיהם או שאר אנשים שאין להם יד בתורת הח"ן, ובסיסמאות ותעמולות מנסים לקעקע כל דבר שבקדושה. אומר, דהנה הבעש"ט הקדוש ורבינו הקדוש זיע"א, אמרו מפורש ענין זה של וידוי דברים בפני תלמיד חכם, וא"כ איך יעיז אדם לומר על ענין קדוש זה שהוא עבודה זרה. ואיך לא יפחד מיום הדין, על פגימה בכבודם של קדושי עליון - שעליונים ותחתונים זעים מפניהם, הבעש"ט הקדוש ורבינו הקדוש זיע"א.

ולעצם הענין, כבר בדברינו הקודמים סתרנו כל דבריהם מריש ועד כלה, דהרי לתלמיד חכם יש כח עצום של תורה - שנחשבת תורה שלו, ופגם העבירה הוא פגם בתורה, ולכן צריך לעשות וידוי דברים דוקא בפני תלמיד חכם שתורה דיליה, כדי לעלות חזרה את הצירופים הרעים למקומם העליון.


צדיקים במיתתם קרואים חיים

ו. והנה בגמ' בברכות (דף יח:) איתא: על הפסוק (שמואל ב', כג:כ) "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי", אטו כולי עלמא בני מתי נינהו (בתמיה), אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי. ואיתא בחולין (דף ז:) "אמר ר' חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן". ובברכות (דף יח.) על הפסוק (קהלת ט:ה) "כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ" - אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים. וע"ע בתענית (דף ה:) בענין יעקב אבינו לא מת.

והנה צדיק האמת הוא בחי' עובר מחדר לחדר, כמו שאמר רבינו לבתו (שיחות הר"ן אות קנ"ו), וז"ל: ואמר, אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשוש על זה שמא אינו שם (היינו שמא אינו נמצא בקברו). כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. והמשיל אז לבתו על עצמו, כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו' - לא אשמע דבריך?! כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא, כי בודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר, עכ"ל.

ומכאן למדנו שגם היום נוהג ענין זה לומר את הוידוי דברים אצל ציונו הקדוש והנורא בעיר אומן, וכמו שנוהגים כל אנשי שלומנו רבבות רבבות לומר הוידוי דברים אצל ציונו הקדוש בערב ראש השנה (ובכל עת), ויסתם כל פיות המקטרגים ודוברי שקר, שהם שלוחי הס"מ כדי להחליש את ישראל ולמנוע מהם את תיקונם לנצח. ואשרי השומע והזוכה, כי בזה יתוקן נשמתו בזה ובבא לנצח נצחים, ה' יזכנו.

37 צפיות