ראש השנה שלי עולה על הכל - הרב אליהו עטייה שליט"א

עודכן ב: 8 ספט 2019



ראש השנה שלי עולה על הכל


א. רבינו ז"ל הזהירנו מאוד מאוד שנבוא אליו בראש השנה באומן, כמו שאמר (חיי מוהר"ן סימן ת"ג) הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר. כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז, שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו - יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש.

ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאוד, כמו שכתוב (נחמיה ח:י) "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם", וזה נאמר על ראש השנה.

ובחיי מוהר"ן (סי' קכ"ו) איתא: אך ביותר ויותר הזהיר להיות אצלו על ראש-השנה. ואמר שעל ראש השנה הוא רוצה שיהיו כל אנשי שלומנו כולם כאחד אצלו, איש לא יהיה נעדר. וגדל האזהרה שהזהיר להיות אצלו על ראש השנה אין לשער והכפיל באזהרה זו כמה פעמים ואמר שכל ענינו הוא ראש-השנה. גם בראש השנה האחרון באומן דבר עמנו גם כן מזה מעלת מי שזוכה להיות אצלו על ראש השנה.

ואמר רבינו ז"ל (שם ובסי' ר"כ) מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה, היינו להיות אצלי על ראש השנה. אע"פ ששאר צדיקים אינם אומרים כך, כי אצלם אינו חיוב גדול כל כך להיות אצלם על ראש השנה, הרי עוד קושיא אחת. [כלומר בלא זה כבר מקשים עליו קושיות הרבה, ויהיה קשה עליו עוד קושיא זו גם כן, מה שהוא מזהיר ביותר להיות אצלו על ראש השנה דייקא יותר משאר הגדולים].

ואמר: שכל עסקו הוא רק ראש השנה, והפליג אז מאוד מאוד להיות אצלו בראש השנה, ואמר על ראש השנה כולם צריכים להיות. וכל זה היה באומן בראש השנה האחרון, שאז דיבר עמנו זאת. וגם מכבר דיבר עמנו הרבה שהוא מזהיר ומצווה לכל מי שרוצה לשמוע ולציית אותו, שיהיה אצלו על ראש השנה.

ובהשמטות לחייב מוהר"ן (קונטרס ההוספות אות י"ד), איתא: שאמר שענין הראש השנה שמתקבצין אליו על ציונו הקדוש גדול מאוד וחביב בעינו מאוד, ואמר שאפי' מהיכל קן ציפור שבגן עדן (היינו היכל המשיח) - יבוא להקיבוץ על ר"ה להתפלל עמם ביחד, היינו שזה יותר חשוב בעיניו, וכמו שרואין אצל השם ית' בעצמו שמניח כל העליונים ומשכין שכינתו בתחתונים, בבחי' "ואבית תהילה מגושי עפר מקרוצי חומר - והיא תהילתך", וצדיקי שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאיסתלקו, עכ"ל.

ועוד איתא שם בהשמטות (אות ט"ו), וז"ל: עוד אמר שהספר הגנוז הוא גדול (כמובא בחי מוהר"ן מזה באריכות שהוא עין לא ראתה ששום בריאה לא ידעה אפי' דבר שם רק משיח יאמר עליו פירוש וכו') והספר הנשרף גדול יותר. אבל הראש השנה שלי עוד יותר גדול כמו שאמר שאין דבר גדול מזה מלהיות אצלו על ראש השנה.

ואמר (חיי מוהר"ן סימן ת"ה) הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, לא מבעיא אתם כולכם, בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי.

ואמר רבינו ז"ל לענין ראש השנה שלו (חיי מוהר"ן סימן ת"ו), שיכולין אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה אפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אעפ"כ בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תיקון. אע"פ שבכל השנה אפילו הוא בעצמו ז"ל לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים. כי אמר שהוא עושה בראש השנה עניינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות, עכ"ד.

והנה ודאי שיש לכולנו לקיים את כל דבריו הקדושים בתמימות ובפשיטות הכי גמורה, ולא לעשות שום חקירות ושאלות, אלא רק לסמוך על הזקן דקדושה בתמימות, ולקבל את כל דבריו הקדושים, לכל אשר יאמר, ולא לפנות ימין ושמאל. אלא שעד כמה שידנו מגעת ודאי אנו צריכים ללמוד מתוך ספריו הקדושים, כדי להשכיל ולעורר את ליבנו במעלת ראש השנה הקדוש שלו, כדי שנבוא מוכנים ומזומנים יותר ויותר עם כיסופים גדולים, כדי לזכות להיכלל בראש השנה שלו, אמן כן יהי רצון.

ע"פ לקוטי מוהר"ן תניינא צ"ד, וקמא רי"א.

חיבור ג' ראשים אצל הצדיק בראש השנה


ב. וז"ל: שמעתי מפיו הקדוש, שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה שצריכין לנסוע לצדיקים על ר"ה. והיה מבואר שם מענין שלשה ראשים, שמתקבצין בראש השנה. כשזוכין אז להיות אצל הצדיק. כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא (שמות ל:יב) "רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ר"ת רב"י, כמבואר בלקוטי מוהר"ן קמא, תורה קי"א). וראש השנה הוא ג"כ בחי' ראש, כי הוא ראש השנה. וכל אחד בא עם מוחו ודעתו להצדיק, ומקשר דעתו ומוחו שבראשו שזהו ג"כ בחי' ראש - להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה. נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד. והיה לו בזה תורה שלימה ולא זכיתי לקבלה, עכ"ל.

ולהבין ענין חיבור מוחו ודעתו לצדיק, נקדים עוד, את תורתו הקדושה של רבינו (לקוטי מוהר"ן קמא, תורה רי"א), וז"ל: מה שהעולם נוסעין על ר"ה לצדיקים, כי עיקר המתקת הדינין - אינו אלא על ידי קדושת וטהרת המחשבות כי שם שרשם, כמובא בזוהר (פרשת פקודי ח"ב דף רנד:) "כולא במחשבה איתברירו". ואי אפשר לבוא למוחין זכים, אלא ע"י התקשרות לצדיקים, כמו שכתוב (שמות יג:יט) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ", משה הוא בחי' מוחין, ויוסף הוא בחי' צדיק. היינו שאין שלימות למוחין, אלא ע"י התקשרות לצדיקים. וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה, וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם, ובשביל זה נוסעין לצדיקים - כדי לזכות לקדושת המחשבה, עכ"ל.


"עולם-שנה-נפש" בקיבוץ אצל הצדיק בר"ה


ג. והנראה ללמוד מתוך דבריו הקדושים, דענין שלשה ראשים הוא בא להמתיק את קיבוץ "עולם-שנה-נפש", שג' בחינות אלו נתקבצו באו לנו בראש השנה אצל הצדיק, דהנה ראש העולם הוא הצדיק, כמו שנאמר (משלי י:כה) "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" - הרי שהצדיק הוא ראש העולם - וזהו בחי' "עולם". וראש השנה, הוא בחי' הראש שבזמן - וזהו בחי' "שנה". והמוחין של כל אחד ואחד שבא אצל הצדיק האמת - זהו בחי' "נפש". נמצא כשבאים אצל הצדיק בראש השנה, יש אז שלמות התיקון בכל קומת "עולם-שנה-נפש".

והנה בחינת הראשית, היא הנקודה הראשונה שממנה יוצא כל הקומה, והיא הנקודה הקטנה הכוללת את הכל בתוכה, והיא עצמה אין לה מקום ואין לה זמן, ובכל אופן היא כוללת את הכל. דהנה הצדיק הוא יסוד העולם, והיסוד הוא מה שהוא בחי' ראשית העולם. דהנה דאיתא במדרש (בראשית רבה ח, ז), וז"ל: רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר, בנפשותן של צדיקים נמלך כדכתיב (דברי הימים א', ד:כג) "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם" - עם המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקב"ה וברא את העולם, עכ"ל. נמצא שמחשבתן של הצדיקים קדמה לכל דבר, ולכן הם נקראים ראשית העולם. והיה זה קודם בריאת העולם, בזמן שעדיין לא היה שייך מקום, כי לא נברא העולם עדיין - והוא מעל בחי' המקום.

וכן הוא בענין הזמן, כי ראש השנה הוא היום הראשון של בריאת העולם, ובזה שהוא ראש השנה - נמצא שכל השנה כולה כלולה ביום הזה, נמצא שיום ראש השנה הוא מעל הזמן, אולם עדיין יש בו זמן אלא שהזמן התקצר בו ונכללה כל השנה כולה ביום אחד, אבל יום אחד כן יש. כי כבר נברא בחי' זמן בעולם ביום הראשון של הבריאה, כדאיתא בגמ' (חגיגה יב.), דעשרה דברים שנבראו ביום הראשון, ומהם "מדת יום ומדת לילה" (בחי' זמן - דהזמן הוא נברא). נמצא שבחי' ראש השנה היא פחותה מבחי' הצדיק, כי הצדיק הוא מעל המקום לגמרי - ואין בו שום מקום. ואילו בראש השנה, הוא מעל הזמן אבל סוף סוף יש בו בחי' זמן, אלא שהזמן נתקצר בו - להיכלל ביום אחד כל השנה כולה.

והבחי' השלישית היא בחי' נפש, שהיא נכללת במוחין של האדם, כי המוח הוא כל האדם, דמשם באה הטיפה הזרעית שהיא כוללת את כל האדם. נמצא שגם כאן הוא בחי' ראש וראשית, רק שכאן הוא כבר דבר גשמי, אלא שכלול כל האדם בטיפה אחת. ולכן הוא במדרגה יותר נמוכה ממדרגת הצדיק שבמקום, ומדרגת ר"ה שבזמן.


כשבאים לצדיק שהוא בחי' מחשבה נמתקים הדינים


ד. והנה עיקר הייחוד כשאדם בא לצדיק - הוא בין העולם לבין הנפש, כי מצד השנה - היינו ראש השנה, בחי' זו נמצאת בכל מקום. רק הייחוד הוא כשבאה הנפש אצל העולם, דהיינו האדם אצל הצדיק. וטעם הדבר הוא כמו שביאר רבינו בתורה רי"א הנ"ל, כי ראש השנה הוא יום הדין, ראש כל הדינים, כי ביום הזה נידון אדם הראשון. רק שצריך למתק את הדין במחשבה, ולכן עיקר העבודה בראש השנה היא טהרת המחשבה, וכדאיתא בשיחות הר"ן (שיחה כ"א), וז"ל: בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשוב רק מחשבות טובות - שייטיב השם יתברך עמנו וכו', עכ"ל. וטהרת המחשבה היא ע"י שנוסעים לצדיק, כמו שהיה משה שהוא בחי' מוחין נושא אתו את ארון יוסף, כדי לקשר המוחין עם הצדיק, וכנ"ל.

נמצא שרק בייחוד ג' הראשים יחד אפשר למתק את הדין, דהיינו שע"י שאדם מביא את עצמו עם מוחו שהוא בחי' ראש, אצל צדיק הדור שהוא בחי' ראש - בראש השנה, אז נמתקים כל הדינים. וכפי הנ"ל הביאור, שכשמגיעים אצל הצדיק הדור שהוא מעל המקום והזמן, וכפי שנתבאר שבחי' הראש והראשית שלו הוא קודם הבריאה - קודם שהיה מקום וזמן, שם אין שום בחי' דינים. כי הוא בבחי' המחשבה שעליה נאמר "כולא במחשבה איתברירו" - כי הדינים שרשם הם מספירת בינה שהיא למטה ממקום המחשבה שהיא ספירת החכמה. וכיון שהצדיק הוא מעל המקום והזמן - שהוא מקום ספירת החכמה, לכן ממילא נמתקים שם כל הדינים.



הצדיק הוא אבן השתיה וכולל את כל נפשות ישראל



ה. וענין זה מבואר עוד גם בלקוטי מוהר"ן (קמא, תורה ס"א אות ז'), וז"ל: וזהו בחינת מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים, כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, (ומבואר כנ"ל שהוא יום שכולל את כל השנה), וכל אחד ואחד בא עם קדושתו וצמצומיו אל הצדיק הדור - שהוא בחינת קדש קדשים, בחינת אבן שתיה, בבחינת (שמואל א', ב:ח) "כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל", שהם הצדיקים שעליהם נשתת העולם. ועי"ז נמתקים כל הדינים, ע"י בחינת אבן שתיה כנ"ל. וזה בחינת אבני יעקב, שנכללו כולם בתוך אבן שתיה (בראשית רבה סח, יא) - כי הנפשות הם בחינת אבנים, כמו שכתוב (איכה ד:א) "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ", וכולם באים ונכללים בתוך צדיק הדור, שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, עכ"ל.

והנה בענין אבן השתיה, איתא בגמ' ביומא (דף נד:) "אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת - תנא שממנה הושתת העולם", הרי שאבן השתיה שהיא בחי' הצדיק, היא היסוד של העולם, ולכן כתיב ביה "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". ונוסעים אל הצדיק בראש השנה, וכל אחד מביא את קדושתו (דהיינו הבחי' המוחין שלו, דמוחין נקראים קודש), וצמצומיו היינו את כל הדינים שיש לו, וע"י שמביאם לצדיק נמתקים כל הדינים, כי הצדיק שהוא בחי' אבן השתיה הוא כולל את כל האבנים, כי כל ישראל נקראים בשם אבנים כדכתיב "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ", וכולם באים ונכללים בתוך הצדיק הדור, שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, ה' יזכנו.


הרב אליהו עטייה מסביר את חשיבות הנסיעה לאומן ואת השכר שטמון בנסיעה


הרב אליהו עטייה עונה לשאלה : איך עוזבים את ארץ ישראל וטסים לאומן ?


22 צפיות1 תגובות