תשובה:

והנה בקצרה עד כמה שניתן לענות עיקר עבודת ה’ בהתבודדות – שהיא שונה מתפילה רגילה – היא בזה שאדם מתפלל על מה שכואב לו כלומר, לא נוסח קבוע מראש כמו התפילות, אלא נוסח אישי שאדם מדבר מתוך הלב שלו על מה שרוצה ובאמת אדם יכול להתפלל על כל דבר,

רק שיתן דעתו שהוא מתפלל על דברים טובים, ולא חס ושלום שמתפלל על דבר שהוא רע

יש מושג שנקרא “תפילות רעות”, שאדם למשל מתפלל כדי להתנקם בחבירו, או להצליח באיזה גניבה (זו דוגמא של הגמרא) ואז התפילה היא לא טובה, ואדרבה מעוררת עליו דינים

אבל חוץ מזה, זה עיקר התפילה, להתפלל על פרנסה טובה, ואפי’ להתפלל שיהיה לך רווחה גשמית, על ילדים על שלום בית ועל כל מה שעולה בדעתך .מאוד טוב לשלב רוחניות בתפילה

כלומר, שאפי’ שתהיה התפילה על דברים גשמיים, אבל שיהיה לה תכלית ומטרה כדי שאוכל לעבוד את ה’ יתברך יותר טוב לדוגמא, אדם מתפלל על פרנסה, כדי שיהיה לו ראש פנוי בלא דאגות, שכך יוכל לכבד את השבת יותר, שיוכל ללמוד תורה יותר, לתת צדקה וכו’.

בזה הוא לוקח תפילה גשמית והופך אותה לתפילה רוחנית, ומעלה אותה בכמה וכמה דרגות, וזה ודאי מדרגה יותר טובה. ככלל, אף שאין סדר לתפילה בהתבודדות, אלא אתה מתפלל איך שבא לך מהלב בכל אופן יש איזה עדיפות תמיד להתחיל את התבודדות בהודאה לה’ יתברך על כל הטוב שיש לי, זה שאני חי, שאני בריא, שיש לי פרנסה, יש לי אשה יש ילדים וכו’ וכו’, כל אחד כפי כל הטובות שהוא זוכר ומעלה בדעתו שעשה אתו ה’ יתברך. זה כביכול הכנה של קרקע פוריה לקבלת התפילה, כי כשה’ רואה שאדם אינו ‘כפוי טובה’ אלא הוא מודה על מה שהוא מקבל זה סיבה טובה לתת לו עוד ועוד.